סגה – החברה שהציתה את הדימיון שלנו בילדות

סגה - החברה שהציתה את הדמיון שלנו בילדות
סגה - החברה שהציתה את הדמיון שלנו בילדות

שתפו את הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp

בשנות השמונים והתשעים העליזות היריבות הכי גדולה בעולם הקונסולות היה כמובן בין סגה לנינטנדו. חברות הענק הציגו קונסולות ששברו את השוק, משחקים בלעדיים וכמובן פרסומות המזלזלות זו בזו. בשבוע שעבר כתבנו יהונתן מורביה פרסם כתבת מגזין ענקית על חברת נינטנדו. אז השבוע, בשם היריבות הגדולה בין שתי החברות והיריבות עתיקת היומין ביני לבין יהונתן אודות מי הייתה מוצלחת יותר בתקופתנו כילדים, אני מתכבד להציג את הכתבה על חברת המשחקים האהובה עלי.

בתחילת שנות התשעים קיבלתי במתנה ליום ההולדת Sega Mega drive II (נקראה Genesis בארה"ב), קונסולות ה-16 ביט של חברת SEGA. למרות שאני חובב PC מושבע ולא מוכן להחליף את המחשב בקונסולות, המגה דרייב שינה את חיי. משחקים כמו סוניק הקיפוד, שינובי 3, גולדן אקס, WWF ומגה מן בגרפיקה מדהימה בטלוויזיה של הסלון, איכות סאונד מטורפת ושעות ארוכות של הנאה בלתי נגמרת. סגה השפיעה על הילדות שלי יותר מכל חברה אחרת ואני בטוח שגם על של אחרים. אבל ההתחלה של סגה הייתה קצת שונה, ביזארית במעט מרגע השיא שלה אי שם בשנות התשעים.

הרעיון המרכזי: לשעשע חיילים המוצבים בהוואי

בשנת 1940 התאגדו להם שלושה אנשי עסקים אמריקאים בשם מרטין ברומלי, אירווין ברומברג וג'יימס המפרט והחליטו להקים חברה בשם Standard Games אשר תספק מכונות משחקי וידאו ומכונות מזל לחיילים המוצבים בהוואי. בשנת 1945, לאחר מלחמת העולם השניה, מכרו את החברה והקימו חברה חדשה בשם Service Games (עם קריצה ל"שירות צבאי"). לאחר שבשנת 1952 ממשלת ארה"ב הוציאה אל מחוץ לחוק את מכונות המזל בטריטוריות שלה, נשלחו שני עובדי החברה לטוקיו להקים חברת בת שתספק מכונות מזל ומכונות משחקי וידאו לחיילים המוצבים בבסיסים ביפן. במהלך השנים הבאות החברה התפתחה למדינות נוספות כגון דרום קוריאה, הפיליפינים וויאטנם, בעצם כל מקום שבו היו חיילים אמריקאים.

באותו הזמן קצין חיל האוויר האמריקאי בשם דויד רוזן אשר שירת ביפן החליט לייבא למדינה תאי צילום אוטומטיים ולאחר מכן הוסיף גם מכונות משחק. ב-1964 רוזן ומרטין ברומלי החליטו לאחד כוחות, ושם החברה קוצר ל-SEGA Enterprises (Service Games). רוזן מונה למנכ"ל החברה המאוחדת. החברה החליטה לנטוש את מכונות המזל והחלה לייבא מכונות מוזיקה, משחקי פינבול ומשחקים הפועלים בעזרת אקדחי פלסטיק. מכיוון שעד אותו הזמן סגה ייבאה את המכונות ולא דווקא יצרה אותם, לחברה נמאס מעבודות התחזוקה התכופות שעליה לבצע למכונות והחלה לייצר אקדחים ו"פליפרים" למכונות הפינבול בעצמה. על פי אקירה נגאי, מבכירי סגה בעבר, מהלך זה הוביל את החברה לייצר משחקים בעצמם.

בסוף שנות ה-60 פיתחה החברה משחק סימולציית צוללת בשם פריסקופ בעל אפקטי תאורה וסאונד שהיו מאוד מתקדמים לתקופתם. המשחק נחל הצלחה אדירה ביפן ונשלח לקניונים וחנויות באירופה וארה"ב וגם שם הצליח בגדול, ברמה שאפילו הפתיעה את סגה, שמאז החליטה להמשיך ולייצר משחקים בקצב גדול יותר. החברה נמכרה בשנת 1974 לענקית התעשייה והבידור Gule and Western Industries, אך דויד רוזן נותר מנכ"ל החברה. סגה המשיכה לייצר משחקים שוברי קופות ונהנתה מרווחים של למעלה מ-100 מיליון דולר עד שנת 1979 ואף רכשה חברות אחרות כגון גרמלין תעשיות אשר ייצרה מעבדים למשחקי ארקייד ואת Esco Boueki, חברה המייצרת מכונות משחקי וידאו.

בתחילת שנות ה-80 סגה כבר הייתה אחת מחמשת יצרניות מכונות משחקי הוידאו בארה"ב ורווחי החברה עלו ל-214 מיליון דולר. ב-1981 סגה שחררה את Frogger (שפותח על ידי חברת Konami, לעתיד החברה שמאחרי הכותר Pro Evolution Soccer) ובשנת 1982 את Zaxxon, משחק החלליות המטורף ששיגע את העולם.

מלחמת הקונסולות הגדולה

באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת החלה הידרדרות בעסקי מכונות משחקי הוידאו בארה"ב. חברת Gulf and Western החליטה למכור את עסקי ייצור המכונות שלה בצפון אמריקה לחברת Bally Manufacturing, אך המשיכה להחזיק במחלקת הפיתוח של סגה בצפון אמריקה ובחברת הבת היפנית, Sega Enterprises. בשל המצב הרעוע הציע נשיא סגה נאקאימה שהחברה תשתמש ביכולת ייצור החומרה שלה על מנת לפתח מחשב בשם SC-3000. בשל העובדה שנינטנדו עבדו באותה תקופה על פיתוח קונסולה למשחקים בלבד בשם Famicom, בסגה החליטו לייצר קונסולה משלהם ולבסוף שיחררו אותה בשם SG-1000, במקביל למחשב SC-3000. הקונסולה הביתית הראשונה של סגה מכרה 160,000 יחידות בשנת 1983, הרבה מעבר לציפיות החברה למכירות של שליש מכמות זו.

היריבות המרה מול נינטנדו שסירבה לאשר ליצרני המשחקים לקונסולה שלה לאפשר את השימוש במשחקים בקונסולות אחרות הובילו לתנאי דומה מטעם סגה. זאת למעשה הייתה תחילתה של יריבות שתימשך בעשרים השנים הבאות בין שתי חברות ענק, מלחמה בה אנו, הציבור, היינו המרוויחים הגדולים ממנה. ב-1985 סגה שחררו את ה-Master System (נקראה ביפן Mark III), קונסולה בעלת עיצוב עתידני. בסגה שכרו את שירותיהם של חברת צעצועים אמריקאית בשם טונקה לשיווק הקונסולה החדשה, אך השיווק נכשל והמכירות לא היו בשמיים. ב-1992 המכירות של ה-Master System הסתיימו בקול ענות חלושה לאחר שבסך הכל נמכרו רק עד 2 מיליון יחידות. המצב היה שנינטנדו ואטארי שלטו יחד ב-92% מהשוק האמריקאי. לעומת זאת, ה-Master System דווקא הצליח באירופה ואף עקף את ה-Nintendo Entertainment System (NES) במכירות (6.25 מיליון יחידות).

המאסטר סיסטם של סגה
המאסטר סיסטם של סגה

 

בסוף שנות השמונים בסגה רצו לשבור את ההגמוניה של נינטנדו על שוק הקונסולות והחלו לחשוב בגדול. החברה פיתחה תחת מעטה חשאיות את הקונסולה הבאה שלהם – Sega Mega Drive (נקראה בארה"ב Sega Genesis) בעלת מעבד עוצמתי של 16 ביט שעדיין לא נראה כמוהו. הקונסולה הציגה גרפיקה מדהימה, איכות סאונד מטורפת ומשחקים חדשים באיכות שהשאירו את המתחרה הענקית מנינטנדו הרחק מאחור. הקונסולה החדשה הושקה בשנת 1988 והייתה אמורה להיות "שובר השוויון" של החברה, אך בנינטנדו הכינו לסגה הפתעה גדולה. מספר ימים לפני ההשקה שוחרר לאוויר העולם Super Mario, מהמשחקים המצליחים בכל הזמנים.

בסגה נעלבו עד עמקי נשמתם מהתרגיל המסריח של נינטנדו והחלו לשדר פרסומות בהם הם מציגים את העליונות שלהם על פני הפשטות והגרפיקה הירודה של נינטנדו. בחברה גם התחילו לחפש "קמע" שיהווה מתחרה ראוי למריו, והציגה לעולם בשנת 1991 את סוניק הקיפוד – המותג, האייקון, הדמות שמציגה את חברת סגה. בניגוד למריו, השרברב המבוגר והאדיש, סוניק היה קיפוד מהיר וקוצני שרץ (ומתגלגל) מהר וקורע את האוייבים לגזרים. זוכרים את האיסור על מפתחי המשחקים לשווק את המשחקים שלהם לקונסולות מתחרות? אז בסגה אישרו לשחרר את סוניק לכל הקונסולות בשוק, מה שיצר הייפ אדיר סביב המשחק והדמות.

כעת סגה הגיעו לשיא חדש. הקונסולות נמכרו, המותג הפך להיות שם דבר, סוניק הקיפוד הוביל את החברה אל תוך שנות התשעים העליזות שהיו השיא בהתפתחות הקונסלות, המחשבים האישיים ומשחקי המחשב. נראה שמכאן אין עוד לאן לטפס אלא רק לשמר את המקום הראשון והנכסף, אך דווקא כשסגה הגיעה לשיא, אחרי שנים רבות של מלחמה עיקשת, זה גם היה תחילת הסוף של החברה.

מאבדים גובה? מתרסקים

בעונת החגים של 1991 הג'נסיס של סגה עקף את ה-SNES של נינטנדו במכירות, ועד ינואר 1992 סגה שלטה ב-65% משוק הקונסולות עם מעבדי 16 ביט. סגה החזיקו ביתרונות משמעותיים – הקדימו את נינטנדו בשוק ה-16 ביט, המחיר של הקונסולה היה נמוך יותר וכמות המשחקים הייתה ענקית. ב-1990 השיקה סגה את הגיים גיר (Game Gear), קונסולה ניידת שהתחרתה בגיים בוי המשעמם וחסר הצבע של נינטנדו. הגיים גיר הייתה צבעונית, רועשת ומעוצבת להפליא, אך בעלת סוללה חלשה שפגעה באופן אנוש במכירות שלה. למעשה, הגיים גיר מעולם לא עקף את הגיים בוי במכירות (31 מיליון יחידות), ובעולם נמכרו רק 11 מיליון יחידות ממנו.

הגיים גיר של סגה
הגיים גיר של סגה

 

ב-1992 שיחררה סגה לעולם את ה-Sega CD, תוסף המאפשר להרחיב את המעבד של המגה דרייב ל-32 ביט ומוסיף כונן דיסקים לקונסולה. התוספת היקרה (299$) נכשלה כישלון חרוץ, ובשלהי שנת 1993 שיחררה נינטנדו לעולם את הקונסולה המוצלחת שלהם, הנינטנדו 64 (אכן, מעבד 64 ביט). סגה, שהתמודדה עם הכישלון החרוץ של ה-Sega CD, עוד עבדה באותה התקופה על פיתוח הקונסולה החדשה שלה שלבסוף הבליחה לאוויר העולם בשנת 1995, הסגה סאטורן הציגה מעבד 32 ביט בדומה למתחרה החדשה בשוק סוני פלייסטיישן, והמכירות ביפן היו אפילו טובות, אך ברחבי העולם הקונסולה פשוט לא נמכרה.

בסגה ראו את ימי הזוהר מתרחקים מהם בקצב מהיר. הפלייסטיישן של סוני היה מדהים, עם שלט רוטט והמון אפשרויות חדשות. הקונסולה הייתה מהירה ומעוצבת כאילו נלקחה מסרטי מדע בדיוני. לנינטנדו הקהל הקבוע והנאמן שלהם, וסגה, שהייתה לרגע על גג הבניין הגבוהה ביותר בעולם, מרגישה שהיסודות מתפרקים. בחברה לא אמרו נואש והחליטו לפתח קונסולה חדשה שתכניס אותם היישר אל תוך השוק. הקונסולה החדשה, Dreamcast שמה, הציגה כונן דיסקים מהיר, זיכרון פנימי של 16 מגה (פי 8 מהפלייסטיישן), מאיץ גרפי עם זיכרון של פנימי של 8 מגה, שירותי און ליין (SegaNet) וכמובן עיצוב מרענן במיוחד עם שלט בעל פד דיגיטלי.

הדרים קאסט של סגה
הדרים קאסט של סגה

 

לפי המפרט, שהיה מהפכני לזמנו, נראה שסגה חוזרת לעניינים עם הדרים קאסט המטורף שלה. למרות ירידה של 75% ברווחים בחצי השנה לפני ההשקה ופיטורי 1000 עובדים, בסגה היו בטוחים לגבי הקונסולה החדשה שלהם. לקראת ההשקה הודיעה החברה על משחק חדש בסדרת סוניק שילווה את השקת הקונסולה, ונראה שהחברה הולכת לכיוון הנכון. הקונסולה הושקה קודם ביפן ב-27/11/98 כמיטב המסורת ועד סוף היום נמכרו 150,000 קונסולות. בחברה קיוו למכור לפחות מיליון יחידות ביפן עד פברואר, אך פחות מ-900,000 יחידות נמכרו. הקונסולה פשוט לא המריאה. בחברה עוד ניסו למכור את הקונסולה במחירי הפסד, אך גם זה לא עזר.

ב-9/9/99 הושקה הדרים קאסט המדוברת בארה"ב. ב-24 שעות הראשונות לאחר ההשקה של הקונסולה נמכרו 225,132 קונסולות שהניבו לחברה 98 מיליון דולר. פיטר מור, בכיר סגה בזמנו, טען כי "אלו הם 24 השעות הגדולות ביותר בהיסטוריית המכירות בתחום הבידור". הדרים קאסט הושק יחד עם 18 משחקים חדשים, ועד נובמבר נמכרו מיליון יחידות. למרות נתוני הפתיחה המצויינים, המכירות של הדרים קאסט החלו לרדת, ממש כמו ביפן, והפלייסטיישן עדיין החזיק 60% מהשוק בצפון אמריקה בדצמבר 1999.

שנת 1999 הביאה איתה מהפכות נוספות, ובמהלך השנה הכריזה סוני כי היא עובדת על הדור הבא של פלייסטיישן. נינטנדו הכריזה כי הקונסולה הבאה שלה (הגיים קיוב) תהיה "דבר שעוד לא נראה". גם מיקרוסופט הודיעה שהיא תיכנס לשוק הקונסולות הביתיות והיא עובדת על ה-Xbox. סגה החלה להפסיד כסף בארה"ב וביפן, כאשר באחרונה היא סגרה 246 סניפים של משחקי המכונות וידאו שלה. זה היה הסוף של סגה. הקונסולה שהושקה בשנת 1999 ברחבי העולם נמכרה רק ב-9 מיליון יחידות, הפלייסטיישן 2 שיצאה בשנת 2000 נמכרה ב-155 מיליון יחידות ברחבי העולם והשאירה אבק לדרים קאסט. ה-Xbox נמכרה בלמעלה מ-24 מליון יחידות והגיים קיוב של נינטנדו ב-21 מיליון יחידות. ב-2001 סגה הפסיקה את הייצור של הדרים קאסט ויצאה באופן סופי משוק הקונסולות.

האגדה שהייתה ועדיין קיימת

סגה נמכרה מספר פעמים מאז הכישלון החרוץ בסוף שנות התשעים וממשיכה לפעול בעיקר ביפן. היא עדיין מפיקת משחקי הווידאו הגדולה בהיסטוריה (למעלה מ-500 כותרים) – שיא שרשום על שמה בספר השיאים של גינס. המגה דרייב (ג'נסיס) תמיד מדורג בכל רשימה של הקונסולות הטובות והמצליחות בכל הזמנים, והיא האחראית העיקרית למלחמת הקונסולות של סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 שעשתה רק טוב לעולם הגיימינג ולעשרות מליוני צעירים ובני נוער ברחבי העולם.

במהלך תחילת שנות ה-2000 בחברה עוד ניסו להציל את המותג ואפילו התקיים משא ומתן עם מיקרוסופט על מכירת החברה למחלקת ה-Xbox, אך העסקה לא יצאה לפועל בשל "אי היכולת של סגה לעצור את סוני" – כך, על פי שמועות, טען בזמנו ביל גייטס. בסגה עוד המשיכו לייצר משחקים, גם ל-Xbox, אך כמובן שהדבר לא עצר את ההידרדרות המהירה שלה והיא המשיכה להפסיד כסף בכל שנה. סגה עדיין מייצרת כותרים מצויינים כמו Total War ו-Football Manager למחשבים אישיים ומשחקים נוספים לשוק היפני, אך כמובן שזה עדיין לא אותה החברה ששברה את השוק העולמי בזמנים הטובים.

בסיכום – הדרים קאסט, למרות הכישלון השיווקי שלה, עדיין הייתה קונסולה מהפכנית שהציגה חומרה שהקדימה את זמנה ועקפה את כל המתחרות. הגיים גיר היה מהפכני בזמנו והשאיר אבק לגיים בוי של נינטנדו, המשחקים של סגה היו אבן דרך בתחום הגיימינג ואם גדלתם כמוני בשנות התשעים, אין מצב שאתם לא נזכרים מדי פעם בלוגו של סגה, אותו רגע של אושר ומתיקות, רגע לפני שהמשחק עולה.

2 תגובות

  1. קראתי את שתי הכתבות ולדעתי נינטנדו היו הרבה יותר טובים ומצליחי מאשר סגה גם המשחקים היו טובים יותר ועד היום אני משחק ב-switch ובאמת שאין על נינטנדו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות באותו הנושא